<h1>רבינו יהונתן מלוניל — מגילה</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
[מגילה ז' ע"ב] אין בין נדרים לנדבות, אין בין לשון נדר שאומר הרי עלי עולה להביאה ולאחר זמן מפרישה ובין לשון נדבה שאומר הרי זו עולה שהבהמה עומדת לפניו ומקדישה מיד אין הפרש בין שתי אלו הלשונות אלא שבלשון נדר חייב באחריותה לעולם אע"פ שהפרישה ואמר הרי זו לשלם נדרי שנדרתי אם נגנבה או אבדה חייב להביא אחרת דלשון עלי כמאן דרמיא אכתפיה דמי חוב הוא עליו מוטל עד שיקריבנה ובלשון נדבה שאומר הרי זו עולה אם נגנבה או אבדה אינו חייב באחריותה דמשום הכי קאמר הרי זו שלא הקדיש אלא זו בלבד הא לענין בל תאחר דכתיב [דברים כ"ג] כי תדור נדר ליי אלהיך לא תאחר לשלמו ודרשינן מקראי דכיון שעברו ג' רגלים ולא הביאו עובר ונדבה ונדר שניהם שוין, אף על גב דלא כתיב נדבה בזה הפסוק אלא נדר מרבינן ליה לנדבה מגזרה שוה במסכת ראש השנה [ה' ע"ב].
